If the walls could talk

כאשר עברנו לגור בניו יורק ביולי בשנה שעברה החיים היו נתונים לשינוי יום-יומי

לא ידענו עד מתי נשאר ולכמה זמן, יצאנו להרפתקה.

בגלל כל השאלות הפתוחות גרנו בדירה שכורה ומרוהטת.

מיותר לומר שבהתחלה התבאסתי, איך אני, מעצבת פנים, יכולה לגור בחלל

שאין לי נגיעה בבחירת הריהוט, הצבעים, הוילונות.

ואיך אפשר להשקיע בדירה שאתה לא יודע מתי תצטרך לקום וללכת.

למרות שהיה בה ריהוט שלא אהבתי ולא היו בה את החפצים האישיים שלנו שהותרנו

מאחור בארץ, היא הייתה פשוט מושלמת והתאהבנו

הכניסה לבניין

הכניסה

תקרה אין סופית עם קרניז בסופה, חיפוי עץ על הקיר, רצפת עץ מדהימה ומקורית, חלונות גבוהים,

דלת חדר השינה הייתה כזו שנפתחת פנימה והחוצה על גבי ציר- מושלם!!!

אלו בדיוק האלמנטים שחלמתי עליהם כאשר עברנו לניו-יורק ודמיינתי את הבית שלנו.

אין ספק כלל שהאלמנטים העיצוביים האלו ופיסות ההיסטוריה שנשמרו בבניין

ה"טאון האוס" מהמאה ה 19 הם כל הקסם שהייתי צריכה.

הבניין בעבר שימש למגורים של משפחה שלמה ושל משרתיהם.

ובמהלך השנים כל חדר בבית הפך לדירה.

אנחנו גרנו בחדר שבו הייתה ממוקמת הספריה, זאת ניתן לדעת לפי האח הגדולה

והמפוארת שהייתה שם. בצמוד לספריה היה מטבחון (חדר השינה שלנו), וזה ההסבר לדלת שנפתחת פנימה והחוצה על גבי ציר.

ברגעים האחרונים בהם ניצבנו לבדנו אני והבית והבנתי שזה

הזמן להיפרד צילמתי אותו קצת.

אומנם ערום עם הרהיטים שהיו בו ועדיין כל כך יפה עמוס בהיסטוריה וקסם. 

מבט לדלת חדר השינה

גילופי עץ בקרניז האח

ארונות זכוכית מקוריים

ידית דלת חדר השינה

רצפת עץ מקורית מהמאה 19

חיפוי עץ צבוע לבן על הקירות

כמעצבת פנים, אלו בדיוק סוגי החללים שאני אוהבת

חללים שמשמרים את העבר שלהם.

בתים שגם ללא חפצים אישיים או רהיטים יפים הם מדהימים ככה כמו שהם.

אילו הקירות יכלו לדבר...